לחיות עם פרשת השבוע -- הרב יעקב דרעי

הרב יעקב דרעי                         להבין מאמר חסידות - כל אחד יכול בס"ד                 הסבר נפלא לקשר בין חג הסוכות ובית המקדש ושמו של משיח                           ליקוטי שיחות – חג הסוכות כרך יט'                                 דבר מלכות סוכות תשע"ט בפרשת המועדות בויקרא פרשת אמור מופיע פעמיים הזמן "ביום הראשון" פעם אחת בהקשר להימנעות מעשיית מלאכה ביום טוב "ביום הראשון מקרא קודש יהיה לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו" ופעם אחת בהקשר לנטילת ארבעת המינים וּלְקַחְתֶּם לָכֶם בַּיּוֹם הָרִאשׁוֹן פְּרִי עֵץ הָדָר כַּפֹּת תְּמָרִים וַעֲנַף עֵץ עָבֹת וְעַרְבֵי נָחַל וּשְׂמַחְתֶּם לִפְנֵי ה' אלוקיכם שִׁבְעַת יָמִים . הגמרא במסכת פסחים (דף ה' עמוד א')   אומרת שבזכות השביתה ממלאכה במועד שנאמר בה "ראשון" זוכים לבית המקדש שגם נקרא ראשון שנאמר "כסא כבוד מרום מראשון מקום קדשנו" (ירמיה יז, יב)    ובזכות נטילת לולב שגם בה נאמר ראשון זוכים לשמו של משיח שנקרא ראשון שנאמר "ראשון לציון הינה הינם ולירושלים מבשר אתן

למה מתכוונים באמת כשמבטיחים לנו שהימים הללו יהפכו לימים טובים סדר הפרשות כמו כל דבר בתורה הוא מדויק בתכלית וגם סדר הפרשיות. בכל שנה פרשיות מטות ומסעי חלות בימי בין המצרים וכן פרשת דברים. אלא שבשנים בהן מטו"מ מחוברות אז נוספת פרשת פנחס בימי בין המצרים ולעיתים כשיום יז' בתמוז חל בשבת אז קוראים גם פרשת בלק בימי בין המצרים. מטות ומסעי שתי פרשות מנוגדות אך בכל זאת משלימות פרשות מטות ומסעי עוסקות בנושאים שונים וגם בתוכן כללי שונה. פרשת מטות בעניינים הקשורים להכנות לקראת הכניסה לארץ, ואילו פרשת מסעי בתיאור כללי של מסעי בני ישראל במשך 40 שנות הנדודים במדבר. אך יש גם תוכן מתאים של הפרשות לעניינם הכולל של ימי בין המצרים. ימי בין המצרים עוסקים בענין הגלות וחורבן בית המקדש וכיון שקוראים שתי פרשיות אילו בימי בין המצרים ובפרט כשהן מחוברות ובגלל זה קוראים גם פרשת פנחס בשלוש השבועות של ימי בין המצרים, הרי שזה מלמד אותנו שיש קשר והשפעה של הפרשיות הללו להצליח בעבודת ה' בימי בין המצרים להפוך אותם לימים טובים. בפרשת מטות המדובר אודות עניני הנדרים הפוגמים בנשמה וענין ערי מקלט שזה פגם

דוקא בתורה למדים מהו השיוויון האמיתי בין המינים היום בחברה הכללית ולפחות בתקשורת, שולטת תפישת העולם של הפמיניזם הרדיקלי אותה תפישה מעוותת אשר בשם השוויון כביכול ודרישת טובתה של האישה והשוויון לגבר כביכול הורסים כל חלקה טובה וברוך ה' לאחרונה פועלת עמותת נשים (בעיקר) "שוברות שוויון" שמה ובה חברות מהמגזר הדתי והחרדי וגם הלא דתי. קול שפוי נשי אחר האומר שאישה היא אישה ואישה לא רוצה שיהפכו אותה לגבר וכן הן מכירות בכך שהגבר והאישה בנויים אחרת ומתאימים לדברים שונים ולכן ההתעקשות דווקא להכניס את האישה כחיילת לבטן הטנק כלוחמת כדוגמא מי שנגד זה אינו בהכרח ובכלל לא מי שנגד שוויון הזדמנויות ומי שדוגלות בכך אינן עושות טוב לאישה אלא להיפך הורסות את התשתית הטבעית של הבריאה והשוני המבורך בין המינים. תנועת חמש הבנות, בלי עין הרע בפרשתנו אנו נחשפים לדמותן המיוחדת של 5 בנות, בנות צלפחד מחלה נעה חגלה מלכה ותרצה. הן באות לפני משה בטענה ל"שיוויון זכויות" וכך הן אומרות למשה " אָבִינוּ מֵת בַּמִּדְבָּר וְהוּא לֹא הָיָה בְּתוֹךְ הָעֵדָה הַנּוֹעָדִים עַל ה' בַּעֲדַת קֹרַ

הברכה הראשונה שמברך בלעם את עם ישראל " כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב . מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ . " לגבי עפר יעקב – מי מנה?   ולגבי ישראל מי מנה את המספר של רובע ישראל. למה לגבי עפר נאמר, יעקב מי מנה?   ולגבי מספר את רובע נאמר ישראל ? הכינוי ישראל תמיד מתאר את המצב של עם ישראל כשהם במדרגה עליונה,   והכינוי יעקב הוא כשמצב עם ישראל הוא בהיפוך. כך גם עוד כשהיו בבטן אימם נאמר "וידו אוחזת בעקב עשיו" גם השם יעקב ניתן כשידו של יעקב על התחתונה במאבק מול עשיו. ולעומת זאת כשנלחם נגד המלאך שרו של עשיו וניצחו שונה שמו ונקרא ישראל "לא יעקב יאמר עוד שימך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ותוכל". 3 ברכות כוכבים, חול הים, ועפר הארץ האבות שלנו הם שלושה, אצל אברהם נאמרה הברכה לעם ישראל שיהיו ככוכבים שנאמר לאברהם "הבט השמימה וספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך" אצל יצחק התברכו ישראל שיהי

או למה הם נענים בירי טילים ועפיפוני תבערה ? פעמיים בפרשתנו ישנה בקשה מסודרת בדרכי שלום הצעה שנדמה שאדם או עם שפוי היה בהחלט נענה לה ומקבל אותה. ההצעה של משה רבינו לעבור דרך מדינות שהיו בדרכם של ישראל לארץ ישראל . הפניה הראשונה לאדום "וַיִּשְׁלַח מֹשֶׁה מַלְאָכִים מִקָּדֵשׁ אֶל מֶלֶךְ אֱדוֹם כֹּה אָמַר אָחִיךָ יִשְׂרָאֵל" וממשיך משה לתאר את הסבל שעובר על עם ישראל ומבקש "נַעְבְּרָה נָּא בְאַרְצֶךָ לֹא נַעֲבֹר בְּשָׂדֶה וּבְכֶרֶם וְלֹא נִשְׁתֶּה מֵי בְאֵר דֶּרֶךְ הַמֶּלֶךְ נֵלֵךְ לֹא נִטֶּה יָמִין וּשְׂמֹאול עַד אֲשֶׁר נַעֲבֹר גְּבוּלֶךָ    ." מלך אדום יכול רק להרוויח מכך. אבל מלך אדום מסרב. וממשיכים ישראל לבקש וַיֹּאמְרוּ אֵלָיו בְּנֵי יִשְׂרָאֵל במסילה נַעֲלֶה וְאִם מֵימֶיךָ נִשְׁתֶּה אֲנִי וּמִקְנַי וְנָתַתִּי מִכְרָם רַק אֵין דָּבָר בְּרַגְלַי אֶעֱבֹרָה . וַיֹּאמֶר לֹא תַעֲבֹר וַיֵּצֵא אֱדוֹם לִקְרָאתוֹ בְּעַם כָּבֵד וּבְיָד חֲזָקָה . " אדום מסרב ועם ישראל עוזבים אותו וממשיכים בדרכם.                      סיחון מלך האמורי גם מסרב, מעניין למה ? המקרה ה

ומה החמס לא לומדים מקרח ועדתו ? התורה אינה רק ספר חוקים והוראות אלא היא גם ספר תכנית בריאת העולם וקיומו, ולכן כל דבר המתרחש בעולמינו, רמוז בתורה ואחת השיטות היא שיטת הצופן בתורה. וטרור העפיפונים אכן רמוז ומוצפן בתורה בפרשת תולדות בה מסופר על המאבק בין הפלישתים (הפלשתינאים) המקנאים בהצלחתו של יצחק אבינו וכך מסופר בפרשה על יצחק אבינו נאמר " וַיְהִי לוֹ מִקְנֵה צֹאן וּמִקְנֵה בָקָר וַעֲבֻדָּה רַבָּה, וַיְקַנְאוּ אֹתוֹ פְּלִשְׁתִּים" . יצחק חופר בארות מים ומגדל ומצליח להפריח את השממה עד כדי ריווחים פי מאה "וימצא בשנה ההיא מאה שערים ויברכהו ה'". יצחק בונה וחופר והם הורסים וסותמים הדבר כמובן לצנינים בעיני הפלשתים ולכן "וְכָל הַבְּאֵרֹת אֲשֶׁר חָפְרוּ עַבְדֵי אָבִיו בִּימֵי אַבְרָהָם אָבִיו סִתְּמוּם פְּלִשְׁתִּים וַיְמַלְאוּם עָפָר . " הפלשתים לא יכולים להכיל את הצלחתו ולכן "וַיֹּאמֶר אֲבִימֶלֶךְ אֶל יִצְחָק לֵךְ מֵעִמָּנוּ כִּי עָצַמְתָּ מִמֶּנּוּ מְאֹד . " יצחק אכן הולך משם לנחל גרר וגם שם ממשיך לחפור בארות ומוצא מים ושוב מפריח את השממה ו

"ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" לאחרונה השיח בתקשורת אודות העפיפונים הנשלחים ממחבלי עזה הוא שאין באמת פתרון הרמטי לתופעה וצריך לתת לה לשקוע ולחלוף מעצמה. גם צה"ל מודה שבעצם אין לו פתרונות למפגע החדש הזה עד כדי כך שמסתבר לכאורה שארגון החמס כנראה מבין שלא צריך אמצעים מתקדמים כדי לשבור את ישראל אלא אולי דווקא אמצעים פרימיטיביים שכנגדם אין בישראל מענה ואמנם אין איום אסטרטגי על ישראל מהעפיפונים אך בהחלט מטרד ונזקים בעיקר לחקלאים ולטבע, יש ויש. אל תרגיש גמד, כי בכך תתן סיבה לאויבך לדרוך עליך אחד הפסוקים המטרידים בפרשת המרגלים היא דבריהם של המרגלים לעם ישראל לאחר שחזרו משליחותם בארץ הוא "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" . המרגלים פגשו בארץ ענקים, ושמעו אותם אומרים זה לזה חגבים יש בכרמים כאנשים. הם פחדו מאוד והרגישו עצמם כמו חגבים ונמלים לעומת הענקים האלה. וחז"ל מלמדים אותנו שזהו אחד החסרונות הגדולים של המרגלים שלא התעלו מעל הממדים והאיומים החיצוניים ושכחו שמי שמוביל את עם ישראל לארץ ומבטיח את הצלחתם וניצחונם הוא הקב"ה בכבודו ובעצמו ובמ

אזעקות וצפירות ארגעה נשמעות שוב לאחרונה במחוזותינו נקוה שאינן סימן לעוד מבצע שלא יהיה בעזרת ה'. אבל בימינו אנו מכירים שימוש באמצעים קוליים מוסכמים כמו אזעקות המתריעות בפני סכנות שונות המנחות את הציבור להיכנס למרחבים מוגנים או מקלטים וכן מילות קוד המספרות לנו על ירי טילים (צבע אדום, נחש צפע ועוד..) וכן שימוש בחצוצרות בטקסים שונים . השימוש בחצוצרות בימי מסע בני ישראל במדבר בפרשתנו מצויה פרשה דומה בה פונה הקב"ה למשה ואומר לו "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת" .   ומהו השימוש של החצוצרות? אומרת התורה בהמשך "וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" כלומר שני כהנים תוקעים בשתי החצוצרות וכששומעים העם תקיעה בשתי החצוצרות זהו סימן שעל העם להיקהל אצל משה באוהל מועד ללימוד תורה או כל מטרה אחרת. ושימוש נוסף "וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" אם כשכהן אחד תוקע בחצוצרה זה סימן רק לנ

הרבה פעמים אדם עושה דברים טובים אבל יש דבר שנעשה לא ישר. יהודי נדרש לעשות טוב אבל הטוב הזה צריך להיות גם ישר. ישנו דין שאיני משפטן אך אני משוכנע שהוא לא ימצא בספרי החוקים של מדינה. הדין נקרא "דין בר מצרא" כשלאדם לדוגמא יש שדה והוא מעונין למכור אותה ויש קונה שהוא גם שכן שיש לו שדה סמכה לשדה שלו הנמכרת ויש קונה נוסף שאין לו שדה סמוכה וגם הוא מעונין לקנות, הרי שמדין ועשית הטוב והישר בעיני ה' שהמוכר ימכור את השדה לשכן שהרי כך יהיו לו שתי שדות סמוכות.   אמנם מעיקר הדין יכול המוכר למכור למי שירצה, אך התורה מצפה מיהודי לא להיות רק צודק אלא גם חכם וישר שהרי במכירה זו הוא גם מוכר אבל גם מזכה לקונה שדה נוספת סמוכה לשדהו הקיימת כבר, דבר המקל על הטיפול ועיבוד השדות. דין בר מצרא לא חל במקרים הבאים : הדין קיים רק בקרקע ולא במטלטלין.   הדין קיים רק לגבי מכירה, אבל מתנה יכול לתת למי שירצה.   אם הקונה השני הוא בנו של המוכר, לא קיים דין בר מצרא ויכול למכור לבנו. אם הקונה השני הוא שותפו של המוכר, לא קיים דין בר מצרא . שבועות החג נמשך עד השבת יב' בסיון השבת אנחנו עדיין בעיצומו ש

חומש במדבר אותו מתחילים השבוע לקרא עוסק הרבה בעניינים שנראים ויזואליים, טכניים, מחנה ישראל סדר השבטים וצבעי הדגל לכל שבט וסדר החנייה במחנה ישראל שבו משכן במרכז ומחנה הכוהנים ומסביבם במעגל השני מחנה הלוויים ומסביב להם במעגל החיצוני שבטי ישראל וסדר התנועה והחנייה ומנין כל שבט החוזר שוב ושוב. לחיות עם פרשת השבוע בשבוע גדוש אירועים ובמרכזו יום ירושלים והעברת שגרירות ארה"ב לירושלים וההכרה בה כבירת ישראל שאינו מעשה טכני אלא סמליות רבה יש בו, זהו מהלך שיוביל בסופו של דבר להכרה בין לאומית בזכותו של העם היהודי בארצו שירושלים היא בירתה, ודווקא המהלך שנדמה לחלשי הדעת שיוביל למלחמה ואסון, יוביל דווקא לשלום. ראוי להתבונן בפרשה וללמוד ממנה, לחיות עם פרשת השבוע. חז"ל מלמדים אותנו שסידור מחנה ישראל על כל פרטיו וסדריו הוא מכוון לכך שישראל יזכו להיכנס לארץ בלי שיוכלו עמי הארץ המתגוררים בה, להרים ראש ולהילחם בם שהרי עצם הסדר של הקדושה במרכז ומחנה ישראל מסביב, מפילים אימה ופחד ויראת כבוד מפני העם השב אל ארצו שהובטחה לו על ידי הבורא לאבות ולאברהם בברית בין הבתרים. עם ישראל הם דבר שבמני

אין כמו חג הסוכות לבטא את האחדות ותחושת היחד . דווקא הסוכה עם הפשטות שבה, היא בחג הסוכות המקום שבו יכולים להיפגש ולשבת כולם ביחד, סוכת שלום. בסוכות תשבו שבעת ימים אומרת התורה "כל האזרח בישראל ישבו בסוכות", כל האזרח כוווולם, יחד. ארבעת המינים מייצגים את עם ישראל ארבעת המינים לולב הדס אתרוג וערבה מסמלים את ארבעת הסוגים בעם ישראל האתרוג בעל הריח והטעם הטוב, את הצדיקים שיש בהם תורה ומעשים טובים הבינונים, אלו ההדס והלולב אחד בעל הטעם וללא ריח והשני בעל הריח ללא הטעם אילו שיש בהם רק או תורה או מעשים טובים והרשעים, שאין בהם לא תורה ולא מעשים טובים, זוהי הערבה שאין בה לא טעם ולא ריח וכוווולם מחוברים יחד עם הלולב, ואפילו הערבה המסמלת את הרשע שאין בו לא תורה ולא מעשים טובים, אם היא חסרה הרי שלא ניתן לברך. ציבור כולל צדיקים בינונים ורשעים ציבור בר"ת הוא צדיקים בינונים ורשעים- ללמדנו שציבור שאין בו רשעים נשאר צב, ואם אין צדיקים הרי נשאר בור. הציבור חייב להיות כלול מצדיקים רשעים ובינונים. משמע שללא הרשע לא תיתכן מציאות של חברה בריאה. הקטורת – שהקטיר הכהן בבית המק

התשובה אולי בפרשתנו וגם על הצרעה שאולי בה טמון סוד הנשק הסודי אחד הביטויים הנפוצים והנשמעים ביותר בשיח התקשורתי בעת האחרונה הוא הביטוי "הדתה". המתאר (כך אני בכל אופן מפרש אותו) הרצון של מיעוט צעקני בחברה הישראלית המשתמש בביטוי או בססמא שוב ושוב עד שהיא חודרת בלבבות ואז כבר נעלמת החשיבה וההסברה והיכולת להתבונן באמת בדברים. השוויון והחופש נעצרים כשמדובר ביהדות ישנו לצערנו עדיין מיעוט בעם ישראל שרוממות השוויון כביכול בגרונו, השוויון והחופש לבחור בין מה שטוב ומתאים לך או לא מתאים וטוב, אבל רק כשזה מתאים למושגי הטוב והמתאים שלהם. אבל חרב פיפיות בידם כשהדבר נוגע לתחום היהדות והדת, אז נעלם השוויון והבחירה החופשית, היהדות מחוץ למשחק. כל מה שקשור לזיקה ליהדות נקרא מעכשיו "הדתה", שפירושה, דתיים עליך ישראל, הזהרו אוי ואבוי מה הולך לקרות כאן, הדת עלולה חלילה להתפשט ולחדור לליבות החיילים בצה"ל אוי ואבוי שומו שמים. ישנו אדם הממונה מטעם, שכל תפקידו הוא לזהות איפה ה"הדתה" חורגת מתחום המותר והסביר וכשזה קורה, הוא מיד זועק זעקת שבר ומפעיל את כל התותחים מול ה

אחת הסוגיות שעלו השבוע בתקשורת היא הפגנת הלהטבים לפעול לשינוי חוק הפונדקאות שעבר לאחרונה בכנסת בדרישה לאפשר גם ל"זוגות" גברים לזכות להורות על ידי הבאת ילד/ה לעולם באמצעות אם פונדקאית ובכך למנוע את ההפליה לדעתם בינם לבין היכולת של שתי נשים החיות כזוג או אפילו אישה אחת הרוצה לממש אימהות ובאמצעות החוק זה ניתן להן, אך לא לזוגות גברים. ואחת השאלות שעלתה בהקשר לקיום ההפגנה עסקה בתזמון וקיום ההפגנה דווקא ביום תשעה באב. היו שצידדו ואדרבא התאים להם התאריך היום והמועד דווקא בתשעה באב כיום צום על החורבן שנבע משנאת חינם לבא דווקא ביום זה ולזעוק על שנאת החינם כלפיהם בכך שמונעים מהם "זכות בסיסית" להורות.   והיו שקראו לא לקיים את ההפגנה ביום תשעה באב שהרי זהו יום שבו עלינו להתאחד בצום על הגלות וחורבן בית המקדש ולא להגביר את השסע באמצעות הפגנות ומחאות. האם כסדום היינו, לעמורה דמינו? ואותי מעסיקה השאלה שהיא לדעתי שאלת היסוד, והיא איך החברה היהודית במדינת ישראל מגיעה במאה העשרים ואחת עוסקת באופן אינטנסיבי כל כך בדברים שכל כך מנוגדים לטבע האנושי, מה התגלה היום שלא היה ידוע לפ