פרשת בלק העליה שבירידה

הברכה הראשונה שמברך בלעם את עם ישראל "כִּי מֵרֹאשׁ צֻרִים אֶרְאֶנּוּ וּמִגְּבָעוֹת אֲשׁוּרֶנּוּ הֶן עָם לְבָדָד יִשְׁכֹּן וּבַגּוֹיִם לֹא יִתְחַשָּׁב. מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב וּמִסְפָּר אֶת רֹבַע יִשְׂרָאֵל תָּמֹת נַפְשִׁי מוֹת יְשָׁרִים וּתְהִי אַחֲרִיתִי כָּמֹהוּ." לגבי עפר יעקב – מי מנה?  ולגבי ישראל מי מנה את המספר של רובע ישראל. למה לגבי עפר נאמר, יעקב מי מנה?  ולגבי מספר את רובע נאמר ישראל ? הכינוי ישראל תמיד מתאר את המצב של עם ישראל כשהם במדרגה עליונה,  והכינוי יעקב הוא כשמצב עם ישראל הוא בהיפוך. כך גם עוד כשהיו בבטן אימם נאמר "וידו אוחזת בעקב עשיו" גם השם יעקב ניתן כשידו של יעקב על התחתונה במאבק מול עשיו. ולעומת זאת כשנלחם נגד המלאך שרו של עשיו וניצחו שונה שמו ונקרא ישראל "לא יעקב יאמר עוד שימך כי אם ישראל, כי שרית עם אלוקים ותוכל".

3 ברכות כוכבים, חול הים, ועפר הארץ

האבות שלנו הם שלושה, אצל אברהם נאמרה הברכה לעם ישראל שיהיו ככוכבים שנאמר לאברהם "הבט השמימה וספור הכוכבים ויאמר לו כה יהיה זרעך" אצל יצחק התברכו ישראל שיהיו "כחול אשר על שפת הים" וביעקב נאמר "והיה זרעך כעפר הארץ". עם ישראל יכולים להגיע הכי גבוה עד הכוכבים ומשם גם לרדת לחול אשר על שפת הים ואפילו יותר למטה לעפר הארץ אבל גם שם בדרגת עפר הארץ ודווקא משם לפרות ולרבות וכפי שנאמר במדרש שמות רבה "אמר הקב"ה ליעקב כשיגיעו בניך עד עפר הארץ אותה שעה "ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה". יש משהו מאוד עמוק בעם שלנו שכדי לנסוק הכי גבוה שאפשר, צריך לרדת הכי עמוק שאפשר.

הברכות הנעלות ביותר מיפיו של הרשע הגדול ביותר

את הרעיון הנפלא והעמוק הזה גילה לנו בלעם בברכתו הראשונה לבני ישראל. ולכן מי מנה עפר יעקב ?  למרות שיעקב מסמל את הדרגה הנמוכה בבני ישראל שאפילו שהם כעפר, בכל זאת ודווקא מיתוך כך זוכים ל"מי מנה עפר יעקב" הריבוי והפריחה עד כדי ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה. לא רק ישראל ככלל אלא כל יהודי בפרט יש בו את הסגולה והכח של יעקב אבינו שבו יהודי יכול מצד אחד להגיע הכי גבוה עד כדי ש"השמים הם הגבול" אבל אל לו לחשוב שרק כשהוא למעלה טוב לו אלא גם כשחלילה המצב "על הפנים" והוא בבחינת עפר הארץ גם אז ודווקא אז באפשרותו לעלות ולפרוץ לגבהים שלא הכיר מקודם, בבחינת ירידה לצורך עליה. אבל החידוש הוא שלא רק שעולה לדרגה שהיה בה אלא לגובה שלא הכיר קודם.

להודות על הרעה כמו על הטובה

זהו למעשה היסוד של מה שחז"ל אומרים לנו להודות ולברך על הרעה מעין הטובה, כלומר כשיהודי מברך ומודה שטוב לו זה הגיוני ומובן ומי שלא נוהג כך הרי הוא כפוי טובה. אבל הסוד שמגלה לנו בלעם הוא שגם כשאתה מברך על הרעה, אתה לא אומר זה רע אבל מה לעשות צריך לברך גם על כך. אומר לנו בלעם גם מה שנראה לך רע ושאתה בקרשים ונפלת עד עפר תדע לך שזה טוב כי מכך ורק מכך תוכל לזכות ל"ופרצת ימה וקדמה וצפונה ונגבה" להרחבה וגובה שלא חלמת ולא פיללת אליו.