פרשת מטות מסעי - למה פרשות מטות ומסעי תמיד נקראות בימי בין המצרים

למה מתכוונים באמת כשמבטיחים לנו שהימים הללו יהפכו לימים טובים

סדר הפרשות כמו כל דבר בתורה הוא מדויק בתכלית וגם סדר הפרשיות. בכל שנה פרשיות מטות ומסעי חלות בימי בין המצרים וכן פרשת דברים. אלא שבשנים בהן מטו"מ מחוברות אז נוספת פרשת פנחס בימי בין המצרים ולעיתים כשיום יז' בתמוז חל בשבת אז קוראים גם פרשת בלק בימי בין המצרים.

מטות ומסעי שתי פרשות מנוגדות אך בכל זאת משלימות

פרשות מטות ומסעי עוסקות בנושאים שונים וגם בתוכן כללי שונה. פרשת מטות בעניינים הקשורים להכנות לקראת הכניסה לארץ, ואילו פרשת מסעי בתיאור כללי של מסעי בני ישראל במשך 40 שנות הנדודים במדבר. אך יש גם תוכן מתאים של הפרשות לעניינם הכולל של ימי בין המצרים. ימי בין המצרים עוסקים בענין הגלות וחורבן בית המקדש וכיון שקוראים שתי פרשיות אילו בימי בין המצרים ובפרט כשהן מחוברות ובגלל זה קוראים גם פרשת פנחס בשלוש השבועות של ימי בין המצרים, הרי שזה מלמד אותנו שיש קשר והשפעה של הפרשיות הללו להצליח בעבודת ה' בימי בין המצרים להפוך אותם לימים טובים. בפרשת מטות המדובר אודות עניני הנדרים הפוגמים בנשמה וענין ערי מקלט שזה פגם הרציחה שבגוף וכן מזכיר משה לבני גד וראובן שעליהם לעמוד בהבטחתם ולא לחזור על חטא המרגלים שזה קשור כמובן לחורבן בית המקדש והשתהות בני ישראל 40 שנה במדבר במסעות השונים שבפרשת מסעי שזה מרמז כמובן על הגלות.

איך הופכים את ה"צרות" לגאולה

בימים אילו של ימי בין המצרים ישנה נתינת כח גדולה לצאת מהגלות ויותר מכך להפוך את הימים לטובים כפי שאומרים יהפוך ה' את הימים האלו מאבל ליום טוב וכו... הדבר מתבטא בשמן של הפרשיות וראשית פרשת מטות. מטה היא מילה נרדפת לשבט. ישנו מטה וישנו שבט. השבט מתאר את הענף כשהוא עדיין מחובר לאילן ואז הוא רך ועדין ומטה זהו הענף כאשר הוא מתנתק מהעץ ואז הוא קשה.  השבט מתאר את עם ישראל בזמן שיש בית מקדש והחיבור לשכינה הוא גלוי ואילו מטה מתאר את עם ישראל בגלות שאז למראית עין הם מנותקים מן השכינה או לחילופין מטות זהו הזמן של ימי בין המצרים תוקף הגלות ושבט הוא השבתות שבתוך ימי בין המצרים בהם נעלמים עניני הגלות וצריך לשמוח ולהתענג והם הימים בבחינת העתיד שאז יהפוך ה' לנו את הימים מאבל ליום טוב וכו.. גם השם מטות מסמל את נשמות ישראל שירדו לעולם ונהפכו והתחברו לדבר המגושם, הגוף.  והשם מסעי מתאר את ההתרחקות מהמקום הקודם (מצרים) והגעה והתקרבות אל ארץ הקודש. במילים אחרות דוקא על ידי "מטות" ההתרחקות ממקור הקדושה מגיעים ל"מסעי" דוקא על ידי החיבור של הנשמה בגוף ובעבודה המתאימה ניתן להגיע ל"ארץ הקודש" ואז זוכים לנתינת כח גדולה לנשמה יותר משהייתה בשורשה ובמקורה ואז מבינים שההתרחקות היא בעצם טובה גדולה כלומר היום אנחנו רק מצפים שהימים יהפכו לטובה אבל האמת שכבר היום הם טובים שהרי רק באמצעותם ניתן להגיע למטרה.  הכח לעבודת ה' בימם אילו ולהבין שגם ה"מטה" הוא טוב, זאת על ידי עבודת פנחס, שהוכיח את  מסירות הנפש לעבודת ה' והתעלמות מכל המניעות וההפרעות של הגוף.

מטות ומסעי מחוברות זהו סוד הגאולה

זהו היחוד של מטות ומסעי כשהן מחוברות, שהרי משמעות חיבור הפרשיות היא שהן בעצם נהפכות לפרשה אחת ולכן בעליית רביעי הקורא קורא פסוקים מסוף הפרשה הראשונה ומתחילת הפרשה השניה, שכבר בזמן ה"מטות" חשים ומרגישים את ה"מסעי" בזמן הגלות וימי בין המצרים כבר חשים את המסעי ההגעה אל ארץ הקודש את הקדושה העליונה.