פרשת בהעלותך - על אזעקות וצפירות והסירנות בפרשתנו שנת תשע"ח

אזעקות וצפירות ארגעה נשמעות שוב לאחרונה במחוזותינו נקוה שאינן סימן לעוד מבצע שלא יהיה בעזרת ה'. אבל בימינו אנו מכירים שימוש באמצעים קוליים מוסכמים כמו אזעקות המתריעות בפני סכנות שונות המנחות את הציבור להיכנס למרחבים מוגנים או מקלטים וכן מילות קוד המספרות לנו על ירי טילים (צבע אדום, נחש צפע ועוד..) וכן שימוש בחצוצרות בטקסים שונים .

השימוש בחצוצרות בימי מסע בני ישראל במדבר

בפרשתנו מצויה פרשה דומה בה פונה הקב"ה למשה ואומר לו "עֲשֵׂה לְךָ שְׁתֵּי חֲצוֹצְרֹת כֶּסֶף מִקְשָׁה תַּעֲשֶׂה אֹתָם וְהָיוּ לְךָ לְמִקְרָא הָעֵדָה וּלְמַסַּע אֶת הַמַּחֲנוֹת".  ומהו השימוש של החצוצרות? אומרת התורה בהמשך "וְתָקְעוּ בָּהֵן וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ כָּל הָעֵדָה אֶל פֶּתַח אֹהֶל מוֹעֵד" כלומר שני כהנים תוקעים בשתי החצוצרות וכששומעים העם תקיעה בשתי החצוצרות זהו סימן שעל העם להיקהל אצל משה באוהל מועד ללימוד תורה או כל מטרה אחרת. ושימוש נוסף "וְאִם בְּאַחַת יִתְקָעוּ וְנוֹעֲדוּ אֵלֶיךָ הַנְּשִׂיאִים רָאשֵׁי אַלְפֵי יִשְׂרָאֵל" אם כשכהן אחד תוקע בחצוצרה זה סימן רק לנשיאי השבטים להיקהל אצל משה. בהמשך הפרשה נלמד שגם להקהיל את העם או את הנשיאים יש תקיעה בלבד ללא תרועה. בהמשך הפרשה מטרה נוספת והיא סימן למסע ותזוזת מחנה ישראל וכך נאמר "וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים קֵדְמָה. וּתְקַעְתֶּם תְּרוּעָה שֵׁנִית וְנָסְעוּ הַמַּחֲנוֹת הַחֹנִים תֵּימָנָה תְּרוּעָה יִתְקְעוּ לְמַסְעֵיהֶם" לסימן למחנה ישראל לתזוזה הוא תקיעה ותרועה ותקיעה בשתי החצוצרות. אלא שבפעם הראשונה זהו סימן לשבטים החונים בצד מזרח, ובפעם השנייה זהו סימן למחנות החונים בצד דרום.

השימוש בחצוצרות בימי מלחמה ושלום

תפקיד התקיעה בחצוצרות הוא של הכוהנים כנאמר בפסוק "וּבְנֵי אַהֲרֹן הכוהנים יִתְקְעוּ בחצוצרות" ובסיום הפרשה קריאה בזמן מלחמה "וְכִי תָבֹאוּ מִלְחָמָה בְּאַרְצְכֶם עַל הַצַּר הַצֹּרֵר אֶתְכֶם וַהֲרֵעֹתֶם בחצוצרות וֲנִזְכַּרְתֶּם לִפְנֵי ה' אֱלֹקֵיכֶם וְנוֹשַׁעְתֶּם מאויביכם". בזמן מלחמה מריעים ולא תוקעים זהו סוג הקולות כמו התקועה שתוקעים בראש השנה ולעומת זאת בימי חגים ושמחה "וּבְיוֹם שִׂמְחַתְכֶם וּבְמוֹעֲדֵיכֶם וּבְרָאשֵׁי חָדְשֵׁיכֶם וּתְקַעְתֶּם בחצוצרת ". כלומר בימי שמחה וחג רק תוקעים תקיעה דהיינו קול אחד רציף וללא תרועה. רואים אם כן הנחיות מאוד ברורות לשימוש בחצוצרות לצרכים שונים שבכללם הם שניים א. לאיסוף אנשים אל משה ותנועת המחנות במדבר.  ב. לציון אירועים כמו מלחמה ולהבדיל ימי שמחה וחג.

השימוש בחצוצרות אינו מקרי בעל מסר עמוק

מעניין להבין את ההנחיות הברורות והשימוש דווקא בחצוצרות ודווקא באופן הזה האם זוהי רק הסכמה סתם כמו שבמדינה הוחלט על סוג מסוים של צפירה וזמן שונה לכל אירוע וכן באזעקה עולה ויורדת או שבשימוש בחצוצרות בפרשתנו יש מסר ומשמעות בצורת השימוש ובתדירות, מקרא העדה בשתי חצוצרות ללא תרועה.  קריאת הנשיאים בחצוצרה אחת וללא תרועה.  מסע המחנות שני כהנים ושתי חצוצרות התוקעים תקיעה תרועה ותקיעה. את החצוצרות מכינים מכסף וממקשה אחת וזה מזכיר את המנורה שגם נעשתה מקשה אחת. כל ישראל הם כגוף אחד למרות ריבוי הפרטים יש ערך לכל אחד אבל יש ערך לכלל עצמו כאומה לכן השימוש בחצוצרות לכלל העם אם לאיסוף העם או לתזוזה הוא בשתי חצוצרות ללמדנו שאנו נראים רבים אבל אנחנו למעשה אחד ולקריאת הנשיאים רק חצוצרה אחת כי הנשיאים הינם חלק קטן מהעם אך מהווים את הראש כמו "רבי" שהוא ר"ת ראש בני ישראל.  ובמסע המחנות גם מריעים מה שאין כן באיסוף העם או הנשיאים שלא מריעים ללמדנו שכשחונים במחנה עם המשכן העם מוגן אבל כשמתחילים לנוע במסע בדרך כבר יש חשש סכנות של הדרך ולכן מצטרפת התרועה המסמלת את הקריאה לעורר רחמי ה' על עם ישראל כמו במלחמה בה מריעים.