פרשת תרומה - והיה המשכן אחד למרות ריבוי המרכיבים, המשכן הוא אחד הרב יעקב דרעי תשע"ט

ריבוי הדעות בעם ישראל – שביבי אור מתורתו הגדולה של מורנו הראי"ה קוק זצ"ל

שני יהודים ושלש  דעות? האם ריבוי הדעות הוא חיוני ונחוץ או שלילי ומיותר?

מלחמת הדעות קיימת באומה הישראלית זה דורות רבים. המחלוקות והדעות השונות בתלמוד ובמשנה. בית שמאי ובית הלל אלו אוסרים ואילו מתירין ואלו ואלו דברי אלוקים חיים. דעות תורניות ומחלוקות בחז"ל יש להם שורש אחד וחיבור לאלוקות ולכן גם הדעה שלא התקבלה להלכה הינה ונשארה לגטימית ונלמדת בבתי המדרש ויש לה מקום  בבית המדרש ובעולם ההלכה.

אבל האם גם לדעות שאינן נכללות בתוך הקודש יש שורש המחבר אותן אל האלקות? ומה עמדת התורה ביחס לדעות חילוניות העומדות מיחוץ לתחום הקודש?

שלוש כוחות באומה

הראי"ה קוק זצ"ל בספרו אורות, מבאר שבכל חברה ובעם ישראל בפרט קיימים שלושה כוחות שצריכים לבא לידי ביטוי כדי ליצור חברה בריאה.  

הראשון אומר הרב הוא הקודש- הדת שומרי התורה והמצוות

השני הוא השאיפה ללאומיות ובלשוננו - הימין

והכח השלישי הוא האנושיות והשוויון האוניברסלי והכלל עולמי ובלשוננו – השמאל. 

במצב בריא זקוקה החברה לשלש הכוחות כאחד, שום ציבור וגם לא האומה הישראלית אומר הרב לא תוכל להתקיים אם לא יתקיימו ויפעלו בה שלוש הכוחות הללו מימלא צריך שתהיינה מפלגות. (לא עשרים מפלגות כפי שלצערינו יש היום) אלא שלש מפלגות.

דתיים . מפלגת ימין. מפלגת שמאל.

צריך שכל מפלגה תאמץ ותפעל ותחזק את הכח המיוחד לה תחדד אותו ותאיר אותו באופן הברור ביותר ובכך תתרום לאופי האמיתי של האומה בכללותה שצריכה הן את הדת הן את רגש הלאומיות והן את האנושיות והאוניברסליות הכלל עולמית.

במסכת סנהדרין (דף צז' עמוד א') ישנו תיאור של העתיד לקרות בעקבות המשיח. הרבה תופעות שליליות של חוצפה, בן מנוול אב. בת קמה באימה. ובין כל אלה "האמת תהיה נעדרת" כלומר האמת עושה לה עדרים עדרים והולכת לה. כלומר האמת מחולקת בין הקבוצות השונות. בקריאה פשטנית של התיאור הזה נדמה שזו קללה אך בעומק הדברים יש ברכה בכך שהאמת תהיה נעדרת שהרי לבירור האמת באופן העמוק ביותר צריך שהאמת תחולק לחלקים וכל חלק/מפלגה, תתמקד בכח אחד בכל הכח ובכך תתרום את חלקה לאמת הכוללת של האומה הדורשת הן את הדת והן את הלאומיות והן את האנושיות.

ובלשונו הטהורה של הרב זצ"ל " יש שהוא שר את שירת נפשו ובה מוצא את הכל, ויש שהוא שר את שירת האומה, יוצא הוא מיתוך המעגל הפרטי ומתדבק באהבה עדינה עם כללותה של כנסת ישראל. ויש עוד למעלה מזה שמתאחד עם היקום כולו עם כל הבריות כולם, ועם כל העולמים" והפירוש : יש מי שהוא עוסק בעצמו בשלמותו הרוחנית ולא מעיינת אותו הלאומיות וכלל ישראל ובוודאי לא העולם כולו אבל יש מי שאינו מסתפק בשלמותו הרוחנית אלא שואף להתחבר לכנסת ישראל וללאומיות הישראלית במיטבה והשיא הוא מי ששואף למצא את החיבור לאנושות ולעולם כולו והתרומה והשליחות של עם ישראל לעולם כולו, אור לגויים.

למסקנה : ריבוי הדעות הוא חשוב בריא ומועיל רק חשוב שכל צד יכבד את הזולת למרות אי ההסכמות וההתנגדות כשהיא לשם שמים ולבירור מיטבי של האמת הרי שהוא מבורך. וכך בית הלל ובית שמאי למרות שחלקו ולא הסכימו ביניהם כלל למרות זאת לא נמנעו מלישא נשים אילו מאילו ונהגו כבוד ואחווה זה בזה.