אגרת הקודש בספר התניא- פרק י' "חסדי ה' כי לא תמנו כי לא כלו רחמיו"-איכה פרק ג' פסוק כב'
השאלות
1.
למה
נאמר חסדי ה', הרי חסד הוא אחד ולמה לשון רבים ? שני סוגי חסד?
2.
צריך
להיכתב כי לא תמו, מה זה תמנו ?
3.
מה
משמעות כי לא כלו רחמיו ?
נאמר בזוהר שיש
שני סוגי חסדים : 1. חסד עולם 2. חסד
עילאה(רב חסד)
חסד עולם הוא אור ה' העובר
צמצום לפני ירידתו לעולם
התורה נקראת עוז לשון גבורה - מימינו אש
דת למו – פירוש: מקור התורה ושורשה הוא חסדי ה' המכונים בשם ימין, ואש זה גבורה
ואיך תיתכן גבורה וחסד ? אלא התשובה – המשכת אור אין סוף הוא על ידי האדם באמצעות
קיום תורה ומצוות 248 מצוות עשה. אור ה' שנמשך ממקורו אינו יכול להגיע כפי שהוא
אין סוף וללא הגבלה ולכן האש/גבורה זהו הצמצום שאור ה' עובר כדי שיוכל להיקלט
בעולם הזה על ידי היהודי בלימוד תורה וקיום רמ"ח מצוות עשה, שכל מצוה היא אור
מיוחד ועליו להיקלט בנפש היהודי על ידי אבר אחר המיוחד לה ולכן ישנם רמ"ח
איברים באדם. אור זה העובר צמצום על ידי מידת הגבורה לפני קליטתו בעולם זהו חסד
עולם ולכן הוא מוגבל גם ברמ"ח המצוות שהם עם הגבלות ומידות ושיעורים
לכל מצוה אורך ורוחב וגובה הסוכה, וארבעה מינים בלולב וכו...לכן אור זה שהוא חסד
עולם והוא מוגבל ועובר צמצום, לכן גם העבודה המביאה המשכה זו מהחסד שלמעלה- עבודת
הצדקה וחסד של האדם היא גם כן בשיעור ומידה המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ומעשר ותרומה
גדולה .
חסד עליון הוא אור ה' היורד
לעולם כפי שהוא ללא צמצום
קליטת חסד עולם על ידי האדם היא דוקא למי
שמקיים את מצוות ה' ולא סר מדרכי ה' ואינו חוטא, אך החוטא או לא מקיים את המצוות
ולא משך את האור שיכול למשוך הרי זהו מעוות שלא יוכל להיתקן כי אם על ידי המשכת אור
עליון שנקרא חסד עילאה נעלה שאינו מצתמצם ויורד ונמשך לעולם
בחינת מקיף וכשהאדם מושך אותו הוא מתלבש בעולם ומתקן כל מעוות. אך כדי למשוך אותו
צריך אתערותא דלתתא כלומר כיון שאור זה הוא בלי גבול, כל עבודת היהודי למשוך אותו
היא על ידי צדקה וחסד שהיא בלי גבול. שהמילה חסד היא חס, דל והעולם ביחס לבורא הוא
דל והקב"ה חס על העולם ורוצה להעביר את האור העליון זה לעולם אזי גם העבודה למשוך אור זה היא ללא גבול
שהאדם הרוצה לחזור בתשובה ולתקן את אשר עיוות צריך לעשות חסד וצדקה בלי גבול
ומידה.
התשובות:
1. יש שני סוגי חסדים: חסד
עולם וחסד עילאה/עליון
2. תמנו מלשון תמימים (ולא תמו/נגמרו)
מידת החסד בלי גבול של הקב"ה נקראת
על שם ה' חסדי ה'. אמנם גם עם ישראל נאמר שהם רחמנים ביישנים וגומלי חסדים, אבל
חסד האדם הוא מוגבל ויש לו גבול ומידה אך חסד ה' הוא אין סופי שהרי נאמר חסדי ה'
כי לא תמנו לא כלו חסדיו וזה פירוש
המילים כי לא תמנו, תמנו מלשון שאנו לא תמימים ושלמים הרי רובינו
אנו חוטאים (יש רק יחידי סגולה שאפשר לומר שלא חטאו כמו רבינו הקדוש ועוד..) ולכן
אנו צריכים להתנהג בחסד שהוא ללא גבול ומידה ולכן נאמר ציון במשפט תפדה ושביה
בצדקה, שהתיקון שיביא לגאולה השלמה צריך לבא על ידי עבודת חסד גדולה שאינה בגבול
ומידה כדי למשוך את האור העליו שללא גבול ומידה שיכפר וינקה את כל עוונותינו.
תגובות
הוסף רשומת תגובה