כי תצא - זכרון מעשה מרים ומעשה עמלק וסוד הצדק האלוקי

עשרה דברים שחייב אדם לזכור בכל יום

פעמיים בפרשתנו מוזכר הביטוי "זכור" פעם אחת "זכור את אשר עשה ה' למרים" ופעם שניה "זכור את אשר עשה לך עמלק". ישנם הרבה דברים בתורה, ובכלל בעצם אפשר לומר שכל דבר וכל אירוע בתורה יש חובה לזכור אותו ואם כך מה המיוחד באירועים מסוימים שדווקא לגביהם התורה מצוה בפירוש, זכור.?

עשרת הדברים שחייב אדם לזכור

חז"ל מונים עשרה דברים שמצווה לזכור אותם בכל יום. הם מופיעים בסידור התפילה בסיום תפילת שחרית וצריך בסיום התפילה לומר אותם ולקיים את מצות הזכירה והם : יציאת מצרים. השבת. המן. ומעשה עמלק. מעמד הר סיני. מה שהקציפו אבותינו את הקב"ה במדבר. מעשה בלק ובלעם. ומעשה מרים. לזכור שה' הוא הנותן לנו כח לעשות חיל. זכירת ירושלים עיר הקודש תובב"א.

כל דבר שעלול לבא לידי שכחה נאמר בו זכור

כאשר התורה מצוה על מצות זכירה באירועים מסוימים סימן שבהם יש סיבה מיוחדת שעלולה לגרום שכחה ולכן דווקא בהם צריך לצוות על הזכירה. ובעניינינו זכירת מעשה מרים ומעשה עמלק, מה עלול לגרום לאדם לשכח שלכן מצוה התורה, זכור. מרים דברה לשון הרע במשה רבינו על אודות האישה הכושית אשר לקח כפי שמסופר בסוף פרשת בהעלותך, ולכן לקתה בצרעת שהוא העונש/תיקון לעוון לשון הרע. הדיבור הוא כח שקשה לעצור אותו אדם עלול להימשך אחרי הדיבור ולדבר מה שבא לו כמעט כמו אויר לנשימה שלא צריך שום טכניקה כדי לנשום אלא נושמים באופן טבעי לגמרי, לכן אדם שלא יודע לשים מחסום לפיו עלול לדבר באין מפריע, עליו אפשר לומר את הביטי "אצלו הדיבור הוא כמו אויר לנשימה ח"ו. לכן אמרו חז"ל מילה בסלע ושתיקה בשנים, השתיקה שווה פי שנים מן הדיבור. כשאדם זוכר בכל יום את מעשה מרים ומה שנענשה זה המחסום שאדם שם לפיו ויכול למנוע ממנו לדבר לשון הרע על הזולת.

זכרון מעשה עמלק

מעשה עמלק לזכור ולהכרית את זרעו הוא לא בכך שלחם בישראל, שהרי עמים רבים לחמו כנגד ישראל ולא נצטווינו להכרית את זרעם. המיוחד במעשה עמלק הוא התעוזה והחוצפה לתקוף ולהשמיד חלילה את עם ישראל בצאתם ממצרים כאשר כל אומות העולם חלו ורעדו מפניהם והוא בחר להילחם אפילו במחיר הפסד צורב ובלבד שיקרר את הפחד של האומות מעם ישראל. עמלק גם מסמל את היצר הרע. כדי לא ליפול ברשתו של היצר הרע שמנצל את השגרה כדי להכשיל את האדם לכן עלינו בכל יום לזכור את מעשה עמלק ולצרוב אותו עמוק בתודעה על מנת לא להיכשל ברשתו של היצר הרע שטומן לנו בכל יום להכשילנו.

הצדק האלוקי מול הצדק האנושי

הביטוי צדק, צדקה מופיע בסמיכות לשני האירועים שלפנינו. לאחר זכרון מעשה מרים מופיע דין השבת העבוט/משכון מהלווה, שחובה על המלווה להשיב המשכון ללווה במידה והוא עני "השב תשיב לו את העבוט כבוא השמש ושכב בשלמתו ולך תהיה צדקה" ולפני זכרון מעשה עמלק מופיע הדין של הדיוק והצדק במשקלות "אבן שלמה איפה שלמה וצדק יהיה לך למען יאריכו ימיך... כי תועבת ה' כל עושה עוול". מדוע סמוך הצדק לזכרון איסור לשון הרע וזכרון מעשה עמלק? ללמדנו שלמרות שנשמע שמחיית והריגת אומה/עמלק נחשבת בפשטות לפשע, היום בימינו יכול להיות שמעשה כזה יגרור תביעות בבית הדין הבין לאומי על פשעי מלחמה, על כך אומרת התורה ישנה מחיית רשע שאולי במושגים אנושיים עשויה להיתפש כפשע אך בתפישת האמת האלוקית זהו הצדק, יש רשע שלמען הצדק האמיתי האלוהי, צריך להשמידו ולמחותו. וכן בדיבורי לשון הרע לעיתים אדם עלול להצדיק לשון הרע שהרי לדעתו סיפור הדברים הוא נצרך ו"חיוני" ועוד כל מיני "היתרים" שאדם ימצא לעצמו, גם כאן, אומרת התורה הצדק האמיתי האלוקי, לא במושגי בני אדם, מחייב הימנעות מוחלטת בדיבורי לשון הרע על הזולת, לבד מן המקרים על פי גדרים הלכתיים ברורים אותם ניתן ללמוד בספרו של החפץ חיים "שמירת הלשון".